מאמרים

הנתינה ההורית

ההורים שלנו הם הדבר הכי יקר לנו. הם ככל הנראה שני האנשים שהסכימו לעשות עבורנו הכי הרבה בעולם. בתקופת הילדות ובעיקר בשלבי ההתבגרות די קשה לנו לראות כך את הדברים ולרוב אנחנו פשוט מרוכזים בעצמנו בצור כל כך קיצונית שלא מאפשרת לנו להבחין עד כמה אוהבים אותנו וכמה מאמצים מושקעים בכל שנהיה מאושרים, שלא לדבר על הכסף, העלות שלנו עבור הורינו בוודאי חצתה את קו מיליון השקלים עוד בטרם הגענו לגיל עשרים. ההורים שלנו הם אלה שהניחו גג מעל ראשנו וגם מרצפות תחת רגלינו, מי שהדבר הפשוט הזה הוא מובן מאליו עבורו כניראה לא פגש מימיו יתום. בית חם המעניק מקלט, חיבוק אנושי ואוזן קשבת הם בהחלט נס שמתרחש בכל פעם מחדש ועליו יש לומר תודה.

ההשקעה ההורית חוצה מגזרים, דת או גזע. הורים בכל העולם מכל קצות הקשת הפוליטית או מכל תרבות שיש מוכנים לעשות המון עבור הילדים שלהם, אפילו לסכן את חייהם. מדי פעם אנו קוראים בעיתון או שומעים בחדשות סיפור מרגש על אם או אב שהסכימו להעניק לילדם תרומה של כליה או כבד. תרומה מהסוג הזה נתפסת לרגע כמובנת מאליה, וגורמת לנו אפילו לומר בקול רם, היי למה לא, הרי זו אמא שלו, או אבא שלו. נכון מאד אלו ההורים שלו, אך מה שגורם להם לשכב על שולחן הניתוחים ולהיפרד מאיבר חי בגופם הוא לא אחר מאשר האינסטינקט הפנימי הזה שגורם להם לעשות הכל אחד עבור ילדם ולא בהכרח מי הוא הילד שלהם, אם הוא היה ילד טוב או שובב, פרא אדם או מלאך.

המשך מאמר